יעל שנקר ב - , 1985 ברב - שיח שהתפרסם מאוחר יותר בספר קרע בין הכפות , אמר יצחק ערמוני , מי שהיה ראש מועצת הר חברון וממקימי ההתיישבות באזור , את הדברים האלה : גוש אמונים סיים את הפרק שבו יש אדם יהודי דתי לאומי לחוד , ולאומי ישראלי לחוד . הפסקנו להיות שומרי הכשרות במזנון של רכבת מפא " י . [ ... ] כי יש לי מה להגיד גם ביחס לקטר ולכוון הנסיעה . [ ... ] אם את הדבר הזה חולל גוש אמונים , הדבר חשוב מהישובים שהקים . גדלתי בעמק , במושב שהיה ישוב דתי יחיד באזור . כשהגעתי לכפר יהושע , מושב שכן שהיה פאר ההתיישבות העובדת , הייתי צריך לשים את הכיפה בכיס . אחרת רדפו אותי והשמיעו כינויי לעג . " אדוק פיסטוק " . וכשהיו רואים אותי עם כיפה ועם הפאות שהיו לי , היו מושכים לי את הפאות כמו שעשו ליהודים באירופה . זה ממחיש את השאיפה שלי לצאת מהקרון האחרון ולהתיישב בקטר ( הכהן והראל . ( 36 , 1983 ערמוני , ה " יליד " , ה " לבן " , בן " ההתיישבות העובדת " , מתאר את ילדותו כסיפור של נחיתות גלותית אל מול " הילידים האמתיים " , החילונים , שאין להם " שאריות " , לפחות לא ניכרות לעין , מאותן תפיסות גלותיות של הוריהם . את ...
אל הספר