הקובץ שלפנינו בוחן את ההיסטוריה הפוליטית של הספרות העברית החדשה מנקודת מבט התרה אחר פואטיקה המעזה להיות חלשה , פסיבית ומפוצלת בעמידתה מול ההיסטוריה . מאמרי הספר , ובהם המבוא התיאורטי וההיסטורי הפותח אותו , מציעים חלופה שמאלית קונקרטית להמשגת כוחה הפוליטי של הספרות העברית בת זמננו . אנו שואפים לדחוק את תפיסת הספרות ליברלית - תפיסה שעדיין שלטת בשמאל הספרותי והתרבותי בישראל , היונקת את השראתה האידיאית והפוליטית מתקופת ההשכלה ומערכי הנאורות האירופית - ולהציע במקומה היסטוריה ספרותית המראה כיצד דווקא התפרקותו של הגוף הספרותי הלאומי - הומניסטי טומנת בחובה פוטנציאל ביקורתי ופוליטי בלתי מבוטל . המאמרים המכונסים באסופה זו עוסקים כולם , בצורה זו או אחרת , בדרך שבה הפוליטיות של הספרות העברית חורגת מן העמדה הליברלית -אידיאליסטית הקרויה על שמו של הצופה לבית ישראל , עמדה שתידון בפתח פרק המבוא . לסוגיית היריבות המעמדית מקום חשוב בכל המאמרים , ואולם סוגיה זו אינה ראשונית , ובוודאי לא יסודנית . שאלת המעמד עמדה במרכז הדיונים הביקורתיים רק בשנות החמישים , שנים שבהן הדיון הספרותי ההגמוני היה טבוע בחותם הבל...
אל הספר