בספרו סומכי שב עמוס עוז אל ילדותו , אל ירושלים של שלהי המנדט ואל חלומות ראשית הקיץ : "עוד היום אני שועט מכאן על האופנים החדשים שלי הלאה , דרומה , הלאה , דרך קטמון ותלפיות , דרך בית-לחם , חברון ובאר-שבע , דרך הנגב ומדבריות סיני , אל לב אפריקה , בואכה מקורות הנהר זאמבזי , בודד ואמיץ בין המון ילידים צמאי-דם" ( עוז . ( 24 , 1978 אחרי שהוא מתפתה להחליף את אופניו החדשים ברכבת צעצוע , סומכי רוקם תוכנית חדשה : "בתוך נוף טבעי ופרוע , בחצר האחורית שלנו , אני ארכיב את המסילות . [ ... ] מתחת לשרשיו התלויים של עץ התאנה בחצר תהיה לי מנהרת-רכבת ומשם תפרוץ מסילתהברזל החדשה בתואי קרקע פראיים אל שממות מדבר סהרה והלאה , במעלה הנהר זאמבזי בואכה אובאנגי-שארי , דרך ערבות ויערות עבותים אשר רגל אדם לבן טרם דרכה בהם" ( שם , . ( 34 ובפרק אחר הוא מוסיף : "מקום שרגל אדם לבן לא דרכה בו ונפשי יוצאת אליו" ( שם , . ( 46 כמו ססיל רודז , ( Rhodes ) אותו ארכי-אימפריאליסט בריטי שתועד בקריקטורה ויקטוריאנית נודעת כשהוא ניצב בפישוק רגליים מעל אפריקה כולה , רגלו האחת נטועה בקהיר והאחרת בכף התקווה הטובה , גם סומכי הופך את אפר...
אל הספר