בישראל אין הסדר פורמלי כללי המחייב את רשויות השלטון המקומי לשתף את הציבור בתהליכי קבלת ההחלטות , וחוק התכנון והבנייה , התשכ " ה - , 1965 הוא החוק היחיד שמכיל הסדר ספציפי לשיתוף הציבור . החוק מטיל על רשויות התכנון והבנייה חובה לספק מידע לציבור כאשר תכנית עיר מופקדת ומספק זכות להתנגדות למי שרואה עצמו נפגע מהתכנית . יש הרואים בו הסדר שלילי שאינו מאפשר מעורבות אמיתית של התושבים בתהליכי התכנון , ואחרים טוענים כי הציבור מנצל אותו היטב ומוצאים בו עוצמות לא מעטות : פרקי זמן ארוכים להגשת התנגדויות , חובת הנמקה — רשויות התכנון מחויבות לנמק את דחיית ההתנגדות ולשלוח את הנימוקים למגישה — וקשר ישיר בין המתנגדים למקבלי ההחלטות , המושג באמצעות שמיעה ישירה של המתנגדים אצל הרשויות עצמן . באפריל 2012 החליטה ממשלת ישראל להצטרף ליוזמה הבינלאומית לממשל פתוח ( Open Government Partnership ) ולקדם מדיניות זו על בסיס עקרונות השקיפות והדיווחיות , האחריותיות ושיתוף הציבור . על פי נוסח החלטת הממשלה , התחייבה ישראל " לפעול לגיבוש מדיניות בנוגע לשיתוף ציבור בתהליכי תכנון וביצוע מרכזיים בעבודת הממשלה , במטרה לתרום לת...
אל הספר