קודם שנציג את המודל התאורטי שלנו , שומה עלינו להציג את השדה המחקרי שמתוכו הוא צומח . מחקרים ספורים בלבד עסקו בהבנת המינון הנמוך של הפעילות האלימה בקרב ציבור המתנחלים לעומת הרמות שנחזו בידי חוקרים ודוברים פוליטיים שעוינים את תפיסתם האידאולוגית של המתיישבים . לדעת פיטר הריוט ( Herriot , 2009 : 104 – 108 ) תנועת גוש אמונים , שהקימה את מפעל ההתנחלויות בשנות השבעים של המאה העשרים , הייתה תנועה פונדמנטליסטית אקטיביסטית קלסית , שהחזיקה באידאולוגיה אבסולוטית וטהרנית של המציאות , וכמו תנועות פונדמנטליסטיות אחרות גם היא בחרה לא אחת להעדיף את דרך המשא ומתן והפשרה על פני דרך ההתקפה . למישור של הגמישות הפוליטית נודע תפקיד חשוב בתנועות מהסוג הזה . אפשר להציג את התזה של הריוט כ "איזון פרגמתי " , דהיינו העדפת צרכים פרגמתיים על פני הדבקות במטרה הדתית . גישה שונה מציגים דוד וייסבורד וחגית לרנאו במחקר שערכו על הנטייה לוויג ' ילנטיות בקרב מתיישבי גוש קטיף ערב פינויו ובמהלכו . מחקרם חשף את הפער המתמשך שבין התחזית להתנהגות אלימה ומפרת חוק בצורה קיצונית ( כפי שחזו חוקרים ופובליציסטים ) לבין המציאות — שהייתה ...
אל הספר