המקרה של התרבות הישראלית ממחיש אפוא כיצד הביאה החתירה לדגם הייחודיות התרבותית הלאומית במסגרת הגלובליזציה המוקדמת לידי מעין האחדה עולמית של מבנה ושל רכיבי התרבויות הלאומיות במערכת המודרנית של מדינות לאום . חשוב להדגיש שוב , כי לחתירה לייחודיות תרבותית לאומית נוסף בדרך כלל מאמץ לקדם אחידות תרבותית לאומית , כלומר , לגרום לכלל האוכלוסייה המתגוררת בגבולות מדינת הלאום לאמץ את התכנים ואת המשמעויות של התרבות הלאומית . מאמץ זה נובע מן העובדה , שגם אם יש לחברי קהילות לאומיות תחושה ממשית שהם חלק מישות קולקטיבית אחת , הם נחלקים תמיד לקבוצות ולמגזרים אזוריים , מעמדיים , אתניים , דתיים ואחרים , שלכל אחד מהם עשויה להיות גרסה מעט שונה של התרבות הלאומית . דהיינו , קבוצות ומגזרים שונים בקהילה הלאומית עשויים להיות מזוהים עם מבטא טיפוסי או אף עם דיאלקט ייחודי של השפה , עם סגנונות אופיניים של ספרות , שירה , מוזיקה , מזון ולבוש , עם גרסה ייחודית של הסיפור ההיסטורי ועם עוד רכיבים תרבותיים ייחודיים . במילים אחרות , קהילות לאומיות כוללות ריבוי של מסגרות תרבותיות , לעתים שונות למדי האחת מהאחרת , אך לכולן – למעט...
אל הספר