החל מתקופת הנאורות , ובאופן גובר והולך במהלך המאה התשע עשרה והמאה העשרים , התגבשה החברה העולמית בהדרגה לכדי מערכת המורכבת מיחידות מוגדרות של מדינות לאום . החידוש שבמצב זה טמון בחפיפה ובזיקה שנוצרו בין קהילה תרבותית לבין ריבונות פוליטית וטריטוריאלית – אם בפועל ואם כאידאל שיש לחתור אליו , מאפיינים שלא התקיימו בהכרח בתקופות מוקדמות יותר . דהיינו , קיומן של קהילות תרבותיות לא התבסס בהכרח על ריבונות פוליטית נפרדת , וישויות מדיניות לא נתפסו בהכרח כביטוי לקיומה של קהילה תרבותית אחת . אולם האידאולוגיה המודרנית של הלאומיות יצרה חפיפה וזיקה בין הדברים , והקישור בין לאומיות כזהות תרבותית לבין המדינה כישות פוליטית וכמנגנון שלטוני טריטוריאלי נעשה לאחד המאפיינים המרכזיים ביותר של המודרניות . באידאולוגיה של הלאומיות המדינה נתפסת כגוף שלטוני המבטא את קיומה הנפרד של קהילה תרבותית אחת , האומה ; מנגד , קיומה של קהילה תרבותית , אומה , נתפס כהצדקה וכבסיס לקיומה של ריבונות פוליטית נפרדת , של מדינה לקהילה זו ( וסרמן . ( 2007 לאומיות בנלית , ( banal nationalism ) כך מכנה ביליג ( Billig 1995 ) את יישומה המובן ...
אל הספר