גישתו הפסיכואנליטית של פרויד מציבה במוקד את חיי הנפש של האדם היחיד , וזאת מזווית ראייה קלינית רפואית ביסודה . לניתוחו של פרויד את המבנה הנפשי של האדם היחיד נודעה השפעה אדירה על התאוריה ועל ההגות בכלל בעידן המודרני . פרויד גרס , כי במבנה זה מגולם מתח בסיסי , עקרוני ואוניברסלי בין המהות החייתית , הביולוגית , של האדם לבין מהותו התרבותית והחברתית . מתח זה נובע מהיותה של נפש האדם מפוצלת בין מישור גלוי ומודע לבין מישור נסתר ולא מודע . פרויד איתר שלושה ממדים של הנפש שהיחסים הדינמיים ביניהם מבטאים מתח זה . ממד אחד הוא האיד , ( id ) שאינו אלא מכלול הדחפים והיצרים הנובעים ממהותו הגופנית , הביולוגית , של האדם . ממד נוסף , מנוגד , הוא הסופר אגו , ( superego ) הכולל את הפנמת ערכי המוסר , המצפון והנורמות החברתיות . ממד שלישי הוא האגו , ( ego ) המופקד על התחזוקה השוטפת של תחושת העצמיות כמעין תהליך של ניווט בין שני הממדים האחרים . במילים אחרות , על פי פרויד , בנפש האדם מתקיים , במודע או בתת מודע , מעין מאבק מתמיד בין הציוויים הנורמטיביים של התרבות לבין הדחפים והיצרים החייתיים במקורם . הסתירה הבסיסית ב...
אל הספר