נרטיב־העל של הציונות כביקורת המרחב

בעשורים האחרונים של המאה ה–20 משתרשות בהדרגה התפיסות הביקורתיות שלפיהן האדם אינו רק תוצר של ההיסטוריה , אלא גם מעוצב בתוך מה שאדוארד סוז'ה מכנה " גיאוגרפיות אנושיות , " עשייה חברתית בתוך המרחב והבניה מתמדת של נופים גיאוגרפיים Soja ) . ( 138-139 , 1993 לפי טענה זו , כל ישות חברתית ממוקמת , בזמן ובמרחב , במערכת של הקשרים המשלבים היסטוריה וגיאוגרפיה . תפיסה זו מסמנת את אחת מנקודות המפתח של מודרניזם–הפוסט ומערערת על מעמדה של ההיסטוריה ( היינו , ציר הזמן ) כמעצבת הבלעדית של הזהות . בהמשך לכתביהם של פוקו יימסון'וג , מתאר ה'סוז גישה חדשה הדנה במרחבי ההיסטוריה והנרטיב . גישה ביקורתית זו , מתייחסת למרחב הנראה ולמרחב הבלתי נראה , והיא הבסיס לתפיסת המדומיין הגיאוגרפי שבמסגרתו החלל אינו רק תצורה מוחשית , משום שעצם קיומו המנטלי בתודעת המרחב של הגיבור או הצופה משפיע על תפיסת העולם והמציאות . על פי סוז'ה , המרחב יכול לשמש כקונטקסט רב משמעות לתיאוריה ביקורתית המשלבת בין ההיסטוריה להתהוות החברתית של המרחב , בעזרת עיצוב והבניה של גיאוגרפיות אנושיות . במילים אחרות , אנו יכולים לומר כי סוז'ה מבקש להפוך את...  אל הספר