סוגיה מרכזית בתיאטרון הפמיניסטי קשורה לאופני הקריאה , הפרשנות , הבימוי והמשחק של מחזות וטקסטים קלאסיים , קנוניים ומסורתיים . בהמשך לפרק הקודם העוסק בקשרים שבין אסתטיקה תיאטרונית אפית לשפת תיאטרון פמיניסטית , נבחן בפרק זה מספר סצנות תיאטרון המציעות קריאה חדשה לטקסטים קנוניים ומאירות אותם מנקודת מבט פמיניסטית . אפשרות לקריאה חדשה זו , או ל"ניכוס מחדש" ( appropriation-re ) של טקסט בעל משמעויות מקובעות לכאורה , מעניינת במיוחד במקרה של אמנות התיאטרון שמטבעה אינה מושתתת רק על ביצוע יצירות חדשות ( כלומר , על מחזה חדש שנכתב בהווה ומבוצע בהווה , ( אלא על ביצוע חוזר של יצירות דרמטיות וטקסטים שנכתבו לאורך ההיסטוריה . במילים אחרות , כאשר לא מדובר בהצגה המבוססת על מחזה חדש , הצגה היא יצירה תיאטרונית עכשווית המבוססת על מחזה שנכתב בהקשר תרבותי אחר ( של זמן ומקום . ( אפשר לומר אפוא שבהעלאת הצגות תיאטרון מן הסוג הקונבנציונלי , כלומר , מחזות מתקופה מוקדמת מההווה , קיים יסוד השוואתי בין שני הטקסטים : המחזה / טקסט המוקדם מצד אחד , ומנגד פרשנותו בהצגה בת זמננו . אף שכל סוג של בימוי טקסט כתוב הוא מהלך פרשני...
אל הספר