החלל הבימתי והחוץ–בימתי

תיאורו של החלל הבימתי בתחילת המחזה הוא משמעותי ביותר , ומאתגר מבחינת המתח שפורנס יוצרת בין ייצוג מימטי לייצוג אנטי–מימטי ( ריאליסטי ואנטי–ריאליסטי ) של חלל . מצד אחד , היא מתארת את החלל המוצג כחדר , אך החדר ממוקם על צוק שגובהו כמטר וחצי . זהו יסוד בולט של הזרה שכן חלל הבמה – במיוחד של במה ריאליסטית – מכיל על פי רוב במלואו את פנים החדר ( או הדירה ) שבו מרוכזים מבטי הצופים . הגבהת החדר באמצעות הצוק לא רק מגדירה את החדר כמקום מבודד ומנותק , היא גם שוברת מוסכמת ייצוג קונבנציונלית בחלל הגבוה הנדרש לייצוג זה . כאשר המחזה מועלה על במה רגילה נוצר מצב שבו החדר מוגבה באופן חריג . עם זאת , אפשר להתחיל את ה"צוק" מרצפת המופע ולמקם 13 תרגום מילולי . את החדר בגובה מטר וחצי מעליה . במצב כזה , מבחינה מרחבית , הצופים מביטים בחדר בגובה קונבנציונלי , אך עדיין על הבמאי / ת והמעצב / ת ליצור את התחושה כי הבית מצוי על צוק . לכך מוסיפה פורנס הוראות בימוי שהעץ שממנו בנוי החדר יהיה בצבע ובטקסטורה של עצם שנתייבשה בשמש . בכך היא יוצרת במה בעלת אווירה בראשיתית יוצאת דופן וחריגה . עוד על פי הוראות הבימוי , ובניגוד ע...  אל הספר