בוץ / מריה איירין פורנס כפי שראינו בשני המחזות שנידונו עד כה , בית בובות וזוטות , עקרונות הריאליזם בייצוג הדרמטי והבימתי מעוגנים בתפיסה המקובלת של מימזיס ( חיקוי . ( אולם , כאמור בפרקים הקודמים , חלק ניכר מהשיח הפמיניסטי התיאטרוני מותח ביקורת על אופן הייצוג הריאליסטי בשל יומרתו לייצג את המציאות באופן " אותנטי , " את הדברים " כהווייתם . " ההנחה התיאורטית המובלעת בתפיסת המימזיס הקלאסית היא שקיימת " מציאות אובייקטיבית , " יציבה שהיא " בת ייצוג" וכי למה שמיוצג על הבמה יש מקור ברור במציאות . לעומת זאת , הוגי הביקורת הפוסט–מודרנית והפוסט–סטרוקטורליסטית רולאן בארת ( 1980-1915 , Roland Barthes ) ז'ק דרידה ועוד , מצביעים על השפה – כלי התיווך בין המציאות לדימוייה שבאמצעותו בני אדם תופסים את עצמם ומכוננים את זהותם – כמערכת סימנים בלתי יציבה , תלוית הקשר , מובנית באופן תרבותי , עתירת סתירות , שאינה משקפת מציאות אובייקטיבית באופן אובייקטיבי , או מעבירה " אמת" שאינה בנמצא , אלא מכוננת תפיסות של מציאות ושל אמת . ראייה פרספקטיבית ( יחסית ) וספקנית זו , של המציאות ושל השפה , מתווה את הדרך לערעור על מבנ...
אל הספר