התנהגות של פרטים במשחקי תרומה למוצר ציבורי נבחנה במספר רב של ניסויי מעבדה . ברוב המקרים , המשחק בניסוי היה גרסה קיצונית של המשחק בדוגמה , 7 . 1 עם פונקציות תשלום מהצורה n u ) g , g - ( = ) e- g ( + α › g k k = 1 שבהן לכל השחקנים יש אותו סכום e פנוי להשקעה , –ו α הוא קבוע המקיים : 1 n < α < 1 במשחק זה , כל שקל נוסף שמשקיע שחקן במוצר הציבורי , מניב לו תוספת תועלת של . α < 1 לעומת זאת , אם השחקן ינתב שקל זה לצרכיו הפרטיים , תגדל תועלתו ב– . 1 לכן , האסטרטגיה השולטת של כל שחקן i היא לבחור , g i = 0 כלומר לא להשקיע כלל במוצר הציבורי . בשיווי המשקל המתקבל , גודלו של המוצר הציבורי יהיה , 0 והתועלת של כל שחקן תהיה . e לעומת זאת , אילו יכלו כל השחקנים לחתום ביניהם על הסכם מחייב שעל פיו כל אחד מהם יתרום את מלוא נכסיו הפנויים למוצר הציבורי , , g i = e הייתה התועלת של כל אחד מהם גדולה יותר : n α › e = α > nee k = 1 ככלל , המשתתפים בניסויים לא דבקו באסטרטגיה השולטת שלהם . בקבוצה גדולה של ניסויים , התרומה הממוצעת למוצר הציבורי נעה בתחום של 40 % 60– % מהסכום ...
אל הספר