בדרך כלל , כל השותפים לעסקה כלכלית נהנים מעצם מימושה . בפרט , המונופול והצרכנים נהנים מהעסקות ביניהם : הנאת המונופול מיוצגת על-ידי רווחיו , והנאת הצרכנים מיוצגת על-ידי עודף הצרכן . המקרה של מונופול מפלה מושלם הוא מקרה קיצוני שבו רק היצרן נהנה מקיום העסקות שבינו לבין הצרכנים . מצד אחד , העובדה שהצרכנים נוטלים חלק בעסקות מרצונם החופשי מעידה שתועלתם איננה נמוכה מתועלתם האלטרנטיבית המתקבלת במקרה של אי-השתתפות . מצד שני , המונופול המפלה המושלם יכול לבחור בכל שיטת תמחור שהיא ( בפרט , הוא לא חייב למכור את כל היחידות במחיר אחיד ) , והמגבלה היחידה העומדת בפניו היא הצורך להבטיח את נכונותם של הצרכנים להשתתף בעסקות המוצעות על-ידו . משום כך , המונופול השואף להשגת רווח מקסימאלי בכפוף למגבלה זו יקבע שיטת תמחור המקנה לו , ולו בלבד , את מלוא ההנאה האפשרית מקיום העסקות שבינו ובין הצרכנים . במקרה זה , עודף הצרכן עובר כולו לרשותו של המונופול המפלה המושלם . להלן נזכיר שלוש שיטות תמחור חלופיות שאותן יכול לנקוט מונופול מפלה מושלם : . 1 תמחור דיפרנציאלי - המונופול גובה מחיר שונה עבור כל יחידה הנמכרת ידו-על , ...
אל הספר