מאז היווסדה מדינת ישראל מעודדת את הפעילות החקלאית ותומכת בה כחלק ממדיניות של יישוב ופיתוח המדינה . תמיכה זו מתבטאת במגוון תחומים , ובין השאר במענקים והלוואות שהמדינה מעניקה . על פי כללי החיוב במס שבסעיף , ( ב ) 3 גם מענקים שהמדינה מעניקה יחויבו במס , ובכך אולי מסוכלת במידה מסוימת כוונת נותן המענק , מאחר שחלק מהסכום שתוקצב למטרה ייעודית של תמיכה " חוזר" למדינה כמס הכנסה . מובן שהיה אפשר לפתור " בעיה" זאת בהגדלת המענק , אולם אין בכך אלא כדי לנפח מחזורי פעילות . ייתכן גם כי למקצת מקבלי המענקים יש הפסדים , וכך בסופו של דבר לא תהא להם חבות מס . דבר זה מחייב את נותן המענק לבחון גם את מצבו המיסויי של כל מקבל פוטנציאלי . כדי לפתור קושי זה הוחלט לא לקבוע חבות מס למענקים מכוח סעיף ( 2 () ב ) 3 או ) 3 ב ) () 3 ) א ) כאשר המדינה ומוסדותיה משלמים אותם לאגודה שיתופית חקלאית או לחבר באגודה כאמור , וזאת לפי סעיף ) 4 )( ב ( 3 לפקודה הקובע כך : הוראות פיסקאות ( 2 ) ו ( 3 ) לא יחולו על מענק או על הלוואה שנמחלה או שומטה , שנתנו המדינה , קרן קיימת לישראל , קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל , הסוכנות היהוד...
אל הספר