אם פקיד השומה קובע שומה על יסוד אחת מהעילות האמורות הקבועות בסעיף 86 לפקודה זוהי פעולה חריגה הואיל והרשות המבצעת קובעת חד צדדית למסות עסקה שביצע אדם מיסוי השונה שוני מוחלט מהמיסוי הצפוי לו היה פקיד השומה מקבל את העסקה כפי שהציג אותה אדם זה . בשל ייחודיותה הרבה של פעולה כזאת עולה מיד השאלה מי נושא בנטל ההוכחה בדבר היות העסקה המסוימת בדויה או מלאכותית או עסקה שאחת ממטרותיה העיקריות היא הימנעות בלתי נאותה ממס . יש לזכור כי שאלת הנטל מהותית מאוד אם מתקיים דיון משפטי . אם הנטל הוא על פקיד השומה , אזי עליו להוכיח כי סעיף 86 חל על העסקה . אם לא יעלה בידו להוכיח זאת , לא תתקבל טענתו . אם הנטל הוא על הנישום , אזי על הנישום להוכיח שהסעיף אינו חל עליו . ואם לא יצליח – יפסיד במשפט . אין בסעיף הוראה ברורה בנושא , ועם השנים התפתחה פרקטיקה על פי פסיקות של בית המשפט אשר קבע כי בנסיבות שבהן עולות טענות המסתמכות על סעיף 86 לפקודה נטל הראיה הוא על פקיד השומה , וזאת בניגוד למקרים אחרים . יש לזכור כי בדיון מס . 56 במאמרו : ' " סיווג שונה' של עסקה לצורך מס ומיקומה הנכון של ' העסקה המלאכותית , '" משפטים כרך ...
אל הספר