בחודש מרס 2009 התפרסם פסק דין אלישע העוסק בפקדונות בדיור מוגן . פסק דין זה קבע דרך פרשנות להכנסות והוצאות הצדדים בעסקה כאמור . נפרט . החברה המערערת הייתה הבעלים של בית דיור מוגן ( מקום דומה ל"בית אבות" שבו מתגוררת אוכלוסייה מבוגרת ביחידות דיור , והמקום מספק שירותים בסיסיים חוץ ממתן זכות השימוש ביחידות הדיור . אין מדובר בבית חולים או בדיור סיעודי . ( במסגרת ההתקשרות עם הדיירים כל דייר מפקיד פיקדון בסכום ידוע במועד ההסכם , הוא אינו מקבל ריבית , ובמועד עזיבתו ( או פטירתו , חס וחלילה ) הוא ( או יורשיו ) מקבל את הפיקדון והוא צמוד לדולר ארצות הברית . ( ללא קשר לנושא דיוננו , הפיקדון עצמו גם נשחק בשיעור של 2 % לשנה על פני תקופה שלא תעלה על 15 שנה , וכך בעצם אין מחזירים את כל הקרן . ( אנו נדון בחלק מפסק הדין העוסק בהגדרת העסקה שבין החברה לדיירים . בית המשפט העליון קבע כי מדובר בעסקת חליפין שבה הערך הגלום בהלוואה המוטבת הוא תמורה ששולמה לחברה עבור שירותי דיור . אין מדובר בהכנסה או בהוצאה רעיונית , אלא בהכנסות ובהוצאות בשווה כסף . במקרה כזה יש להתחקות אחרי עסקאות השוק הגלומות בעסקה שבוצעה בשווה ...
אל הספר