תשלום ששולם לבעל מניות ולא הוגדר דיבידנד – שאלת סיווגו כדיבידנד על ידי החברה ובעל המניות יכולה לעלות בשני הקשרים : א . סיווג תשלום כהכנסה ממקור אחר . תשלום ששולם לבעל מניות והוא דיבידנד בפועל וסווג כהכנסה אחרת בידיו . כגון : הכנסה מעסק או ממשלח יד או הכנסת עבודה . ב . קביעת יתרות חובה כהכנסה . סכום שמשך בעל המניות מהחברה והוא סווג כמשיכה או יתרת חובה או הלוואה והוא בעצם חלוקת רווח או דיבידנד ( או הכנסה ממקור אחר בידי בעל המניות . ( לאופן סיווג התשלום יש השפעה על נטל המס של החברה והמקבל . ההשפעה על מקבל התשלום נובעת משיעורי המס השונים החלים על דיבידנד , משכורת , דמי ניהול , דמי שכירות וכדומה . ההשפעה על החברה נובעת מהאפשרות לנכות את הסכום ששולם כהוצאה , כל עוד אין מדובר בדיבידנד שאינו נחשב הוצאה – דיבידנד המשולם מהרווח לאחר ניכוי הוצאות . שאלת הסיווג יכולה , כמובן , לעלות גם מהכיוון ההפוך – גם תשלום שסווג כדיבידנד אפשר שלא ייחשב ככזה אם אינו עומד בתנאי היותו דיבידנד : חלוקה מכוח זכויות או מניות , חלוקה על פי יחס וכיוצא בזה . כמו כן יכולות להתקיים עובדות שיצביעו כי התשלום משולם עבור שירו...
אל הספר