הגידול במספרם של הוועדים המקומיים הסטטוטוריים אשר אינם פועלים בזהות ועדים שינה לחלוטין את מערך יחסי הגומלין בין היישובים לבין המועצות האזוריות . בניגוד לוועד אגודה שיתופית , אשר פועל במסגרת דיני האגודות השיתופיות ואין לו זיקה חוקית למועצה האזורית , ועד מקומי כפוף על פי חוק למועצה האזורית , שהיא מקור הסמכות השלטונית , והוא חייב לקבל את אישורה לגבי המיסים שהוא מבקש להטיל ולגבי תקציבו ( סעיפים 133 ו 134 לצו המועצות האזוריות . ( יתר על כן , כל עוד ניהלו היישובים את ענייניהם בעצמם , לא הייתה משמעות להבדלים ביניהם באשר לרמת השירותים שהם סיפקו . כל יישוב פעל בהתאם לרצונם של תושביו ולמשאבים שעמדו לרשותם . לעומת זאת , כאשר המועצה היא האחראית לניהול האזור ולרווחת תושביו , העובדה שבין יישוביה קיימים הבדלים לא רק בתחום הציפיות והיכולת הכלכלית , אלא גם במיגוון המבנים הניהוליים הקיימים בהם , יוצרת עבורה אתגר , המחייב אותה לקיים מערכת גמישה של יחסי גומלין עם יישוביה בהתאם לנסיבות המיוחדות לכל אחד מהם . עד שנת 2004 לא הייתה חלוקת סמכויות ברורה בין המועצה לבין יישוביה . ההסבר לכך טמון בתפיסה שעמדה ביס...
אל הספר