בשנים האחרונות המשיכה המדינה בקידום פרויקטים יזמיים במרחב העירוני , ובמקביל האמירו מחירי הדיור לשיאים שאיימו על אוכלוסיות חלשות , ואף הציתו מחאה רחבה של מעמד הביניים בכל הערים . בהמשך לניתוח כאן , נסכם בקישור בין מהלכי התכנון והבנייה המובילים לבין מצב דברים זה . נכון לתקופה הנוכחית , מהלכי התחדשות עירוניים מתבססים בעיקר על כוחות השוק הפרטי , על טיפוח ופיתוח של מרכזי ערים ואזורים בעלי אטרקטיביות אדריכלית , וטיפוח אזורי יוקרה . כפי שהראינו קודם , כלים אלו מכוונים בפועל לעידוד ג'נטריפיקציה , דהיינו קשירה בין כניסת אוכלוסייה חזקה ועסקים גדולים לאזורי עיר לבין מינוף שינוי מהותי בערכי הקרקע . מכאן , שהם אינם מספקים פתרונות דיור ותעסוקה לאוכלוסייה חלשה , וכך רק מחריפים את הבידול החברתי כלכלי במקומות רבים , ובין מקומות שונים . בארץ מומשו גישות אלו בשני דגמים מרכזיים של שותפויות ציבוריות פרטיות : דגם רוחבי שכונתי או אזורי , שבמסגרתו תמכו רשויות בהשקעות של משקי הבית בעזרת הלוואות מסובסדות לצורך שיפוץ דירות ורכישת דירות , וקביעת תקנות תכנון לגבי הרחבת מבנים קיימים ושיקום המרחב הציבורי . מהלכים כא...
אל הספר