ירושלים שימשה כבירת המנדט הבריטי , ואנשיו השקיעו רבות בטיפוחה . הם אף הכינו ואישרו עבורה שתי תוכניות אב ו 4 תוכניות מיתאר בשנים Shapiro ) 1918-1944 . ( 1973 הם ראו בה פיקדון מיוחד שנפל לידיהם לשמרו , וכך קבעו בה את החוק המחייב בנייה באבן , ואף ניקו ושיפצו מבנים עתיקים , נטעו שדרות וגנים , בנו מערכת אספקת מים , סללו כבישי אספלט רחבים , והקימו מבני שלטון מרשימים ( ביגר . ( 2003 , 1989 ועם כל זאת , ולמרות מקומות התעסוקה הרבים שיצר הממשל הבריטי בעיר , איבדה ירושלים בתקופה זו יותר ויותר ממרכזיותה . יפו וחיפה היו למרכזי הכוח והכלכלה בחברה הערבית . בחברה היהודית , על אף תמיכת הממסד הציוני בהקמת שכונות גנים ובניית מוסדות מרכזיים בירושלים , ראו מנהיגי ואנשי היישוב החדש את מרכזם בתל אביב ( ביגר . ( 1989 כך או אחרת , האוכלוסייה מכל המיגזרים גדלה מהר ונזקקה לבתים , ותבניות רכישת הקרקע , ההתבדלות והפיתוח הקבילו באופן חלקי בלבד לתכנון הבריטי האינטנסיבי . ב 6 התוכניות הכלליות סומנה העיר העתיקה בירושלים כגרעין הארכיטקטוני שסביבו נועדה העיר החדשה להיפרס כמניפה בנויה . התוכניות אף הלכו והתפתחו : הראש...
אל הספר