בהשוואה לערי אירופה וארצות הברית היו ערי ארץ ישראל פלשתינה פרה מודרניות , ולמעשה נותרו במצב ימי ביניימי בשנים שבהן התחוללו במערב התמורות הגדולות של המהפכה התעשייתית . מכאן החל תהליך עיור מהיר במיוחד , וכבר מראשית המאה ה 19 ועד סיום השלטון העות'מאני בפלשתינה השתנתה מפת היישובים העירוניים כליל . עם הצמיחה באוכלוסייה וההגירה שהגיעה ממדינות האזור ומאירופה נפרצו חומות , קמו שכונות נבדלות ושונות , ואף נוצרו דגמי יישוב חדשים נוספים שהתעיירו במהירות . בשנת 1800 חיו בכל אחת משלוש הערים הגדולות דאז — ירושלים , עכו ועזה — כ 9 , 8-000 , 000 תושבים . בהמשך הרשימה היו שכם , חברון וצפת 7 , 5-500 , 500 ) תושבים בכל אחת מהן (; ביפו חיו פחות מ 3 , 000 איש , ברמלה ובטבריה — כ 2 , 000 בכל עיר , בחיפה , בנצרת ובלוד — כ 1 , 000 בכל עיר . כ 110 שנים לאחר מכן , ערב מלחמת העולם הראשונה , כבר מנתה ירושלים כ 70 , 000 נפש , צמיחה של כ . 800 % יפו צמחה פי , 13 ובה חיו כ 40 , 000 בני אדם . כך היא הפכה לעיר השנייה בגודלה . אחריה ניצבו עזה , בה חיו עתה 25 , 000 תושבים , וחיפה — שגדלה במיוחד ( פי , ( 20 והגיע...
אל הספר