הלאמת הקרקעות מן האוכלוסייה הערבית והעברתן לשימושם של יהודים היו הפרויקטים החשובים ביותר בתחום הקרקע מאז הקמת המדינה ועד סוף שנות ה 50 של המאה ה . 20 הפרויקטים הללו משקפים את הדומיננטיות של ערכים לאומיים טריטוריאליים . עם תום העשור הראשון הפכה מדינת ישראל לבעלים של הרוב המכריע של המקרקעין בשטחה . כ 17 % משטח המדינה היה בבעלות של יהודים , בעיקר בבעלות קרן קיימת לישראל . רק 3 . 5 % משטחה של ישראל נותר בידי בעלים ערבים . עתה עלה הצורך להסדיר את מבנה הבעלות מבחינה חוקית ואדמיניסטרטיבית , ואף למנוע שינוי עתידי במבנה בעלות זה . בשנת 1960 חוקקה הכנסת את חוק היסוד השני — חוק יסוד : מקרקעי ישראל , ,"ך-תש 1960 שקבע בסעיף 1 שבו : " מקרקעי ישראל הם המקרקעין בישראל של המדינה , של רשות הפיתוח או של הקרן הקיימת לישראל , הבעלות בהם לא תועבר , אם במכר ואם בדרך אחרת . " באמירה זו ביקש חוק היסוד לקבוע שני דברים : האחד , לקבע את הישגי הלאמת הקרקע בשנותיה הראשונות של המדינה ; השני , להכניס בכפיפה אחת — תחת הכותרת המאחדת " מקרקעי ישראל" — את קרקעות המדינה , קרקעות קק"ל וקרקעות הפליטים הפלסטינים . הזיקה ב...
אל הספר