אוטונומיה מקומית נגזרת מביזור שלטוני ומעוצמת השלטון המקומי . קלרק Clark ) ( 1985 גורס , כי לאוטונומיה מקומית יש שני מאפיינים עיקריים : חירות המוקנית לרשות מקומית להגדיר יעדים , ולהתוות מדיניות ותחומי פעולה אשר עולים בקנה אחד עם האינטרסים שלה ; ויכולתה לפעול בלא התערבותו או מעורבותו של הדרג שמעליה בתחומים שנקבע כי הם בסמכותה . גם בכל האמור באוטונומיה הפוליטית נבדלות הרשויות המקומיות . מידת האוטונומיה בהן מושפעת מהמבנה , מהניסיון , ומהיציבות השלטונית של המדינה כולה , וכן מהחזון החברתי כלכלי והפוליטי שלה . רשויות מקומיות חזקות ומבוססות , שנבחריהן מייצגים קהילה אמידה , נהנות מאוטונומיה רבה יותר . רשויות מקומיות חלשות , המייצגות קבוצת מיעוט אתנית ולאומית , נאלצות להתמודד באווירה של אוטונומיה פוליטית גדלה , בלא שיש בידיהן הכלים , הכוח והמשאבים למימושה . ריבוי הוועדות הקרואות במיגזר הערבי ( ראו בהמשך ) הוא אינדיקציה לכך . הואיל והרשויות המקומיות בישראל נטו לגלגל את האשמה במצבן הגרעוני לפתחו של השלטון המרכזי , הרי דווקא קבלת אוטונומיה עשויה לחשוף את מחדליהן הניהוליים , ולהפוך אותם למטרה לחצי ה...
אל הספר