הבחנותיו של מרטין מדגישות את אחת מנקודות המגע הבעייתיות שבין רשתות חברתיות לעיתונאות . הפעילות של עיתונאים ברשתות חברתיות , הן כצופים מן הצד והן כמשתתפים פעילים , מציבה לפניהם סוגיות אתיות חדשות . סוגיות אלו פורחות על רקע אופיין הגמיש והמעורפל של הרשתות החברתיות . מי שפועל ברשתות החברתיות מצפה לסוג מסוים של פרטיות . אחרי הכול , אנחנו מעדכנים , מעלים תמונות ומדווחים על המתרחש בחיינו , אך דיווחים אלו מיועדים למעגל מצומצם יחסית של אנשים ( לעומת בלוג , שאת תכניו יכול לקרוא כל אדם . ( ואולם , על אף שהפעילות ברשתות חברתיות יכולה להיות ממודרת , באמצעות הגדרה קפדנית של הגדרות הפרטיות , לא רבים טורחים לשנותן . עקב כך , המידע חשוף לכל מי שנכנס לעמוד הפרופיל של המשתמש ( בפייסבוק ) או שעוקב אחריו ( בטוויטר . ( השילוב האלסטי הזה של פרטי ציבורי מציף שאלות אתיות מעניינות . לדוגמה , האם מותר לפרסם את תמונותיו של אדם , שהעלה אותן לפרופיל האישי שלו , לאחר מותו או אפילו בחייו ? האם מדובר בפעולה ראויה מבחינה עיתונאית ? לעומת בעיה זו , שניתנת לפתרון קל יחסית ( לבקש אישור מהמקור או מבני משפחתו , ( בעיה אתית...
אל הספר