חוקרים שונים או בין חוקר מסוים לבין התיאוריה המקובלת בזמן נתון . כמו ברישום הנתונים ובעיבודם , גם בפירושם יש טעויות מקריות ויש הטיות . כאשר כיוון הטעות של החוקר אינו ניתן לחיזוי מדובר בטעות מקרית , ואילו כשאפשר לחזות את כיוון הטעות שלו – זוהי הטיה . ההבחנה בין תצפית טהורה לבין פירושה איננה חדה בהכרח ; כמעט בכל תצפית יש מרכיב של פירוש , אך יש תצפיות שמרכיב זה מצומצם בהן ואילו באחרות הוא גדול יותר . אם נבקש משני אנשים להתבונן במשטח מסוים ולקבוע אם יש עליו זחל , סביר שתהיה ביניהם הסכמה שכן אין מקום לפרשנות רבה בתצפית זו . לעומת זאת , אם נבקש מהם לקבוע אם הזחל מתקדם או נשאר במקומו , גדל הסיכוי שכל אחד מהם יגיע למסקנה שונה . הפעם הם מחויבים לפרש את תנועות הזחל שראו ולתת להן מובן . בהחלטות מורכבות יותר של חוקרים , כמו בשאלה " האם התנהגותו של חולה נתון היא דיכאונית , " יש מרכיב גדול עוד יותר של פירוש וגדל הסיכוי שחוקרים אחדים המתבוננים באותו חולה יסיקו מסקנות שונות . אבחנה של התנהגות כנורמלית או לא-נורמלית היא דוגמה טובה לבעיות פירוש הנובעות מן השונות והרב-המשמעות של הגדרת התנהגות נורמלית . ב...
אל הספר