7.1.3.1 הצגת מטרת מחקר כוזבת לנחקר

שכטר ) Schachter , 1959 ( שאל את עצמו אם נטייתם של בני אדם להתחבר עם זולתם גוברת כאשר הם נתונים בחרדה . כדי לבדוק שאלה זו היה על החוקר לעורר בנחקרים חרדה גבוהה או נמוכה ולבחון באיזה מצב תגבר נטייתם להימצא בחברת אנשים . הוא חילק מדגם של סטודנטיות לשתי קבוצות , והסטודנטיות משתי הקבוצות הוזמנו למעבדה כל אחת בנפרד . בקבוצה אחת קיבל את פני המשתתפת חוקר בחלוק רופאים לבן שהציג את עצמו כ"ד"ר זילשטיין מבית-הספר לרפואה ולפסיכיאטריה , החוקר את התגובות הפיסיולוגיות להלם חשמלי . " הוא הסביר לסטודנטית שהיא עתידה לקבל הלם חשמלי מכאיב אך לא מזיק . הסטודנטית התבקשה לחכות לתחילת הניסוי ונשאלה אם היא מעדיפה להמתין לבדה בחדר סמוך ולעיין בינתיים בעיתונים המונחים שם , או להמתין בחברת סטודנטיות אחרות . משבחרה הסטודנטית באחת האפשרויות , נסתיים הניסוי . לסטודנטיות בקבוצה השנייה , שהוזמנו אף הן בנפרד , נאמר שיקבלו במשך הניסוי גירויים קלים ולא מכאיבים , ושזהו " ניסוי משעשע . " החוקר שקיבל את פניהן לא היה לבוש כרופא ולא הציג את עצמו ככזה , וגם הן נשאלו היכן יעדיפו להמתין – לבד או בחברת סטודנטיות אחרות . כאשר השוו...  אל הספר
האוניברסיטה הפתוחה