בלשוננו היום אנו רגילים לומר שלמלכים ולמלכות יש כתר בראשם . בלשון המקרא רגילות בעניין זה המילים נזר ועטרה , ובעברית שלאחר המקרא יש גם כליל . הכתר נזכר בתנ"ך רק במגילת אסתר בצירוף ' כתר מלכות : ' כתרה של אסתר וכתרה של ושתי ואפילו כתרו של הסוס המלכותי . משורש המילה כתר יש בתנ"ך הפעלים כתר והכתיר ושם העצם כותרת . הפועל כתר פירושו הקיף , סבב . פועל זה נזכר כבר בתיאור המלחמה בבנימין בספר שופטים : " כתרו את בנימן , הרדיפהו , מנוחה הדריכהו " ... ( כ , מג , ( וכך משמש גם בימינו . מקובל שהמשמעות של הקפה וסיבוב היא העומדת גם בבסיס המילה כתר . משמעות הפועל הכתיר בתנ"ך אינה ברורה כל צורכה ; החל בלשון חכמים פירושו ' שם כתר בראש , ' ומכאן גם ' המליך . ' ובימינו מכתירים מנצחים בתחרות , בעלי תפקידים בכירים ועוד . הפועל הסביל הוא הכתר , למשל ' היא הוכתרה לכלת התנ , "ך' ' המנהיג הבלתי מוכתר' וגם ' הניסוי הוכתר בהצלחה' – זכה כביכול בכתר של הצלחה . מוכתר במשמעות ' ראש כפר ערבי' מקורו במילה הערבית מח'תאר ' = ) נבחר , ( ' אך הוא קיבל אופי עברי בשל קרבתו בצליל , בצורה ובמשמעות ל'מוכתר , ' בעל הכתר , בעברית ....
אל הספר