סיכום ודיון

המקרה של פינוי המתיישבים בכפייה ובניגוד לרצונם , כפי שהתרחש בפינוי חבל-עזה – התאפיין בדפוסים ייחודיים של תופעות פוסט-טראומתיות , בהתייחס לידוע במחקר על מקרים של פינוי כפוי של אוכלוסייה בעולם . ייחודיות התופעה נעוצה בעובדה , שהטראומה הקולקטיבית שחוו מתיישבי חבל-עזה – לווה באבדן תחושת השייכות לחברה הישראלית , משבר אידאולוגי עמוק ואבדן האמונה בהנהגה ובממסד . לפיכך , נצפו תחושות חזקות של ניכור , שנקשרו לחומרת התסמינים של ההפרעות הפוסט-טראומתיות ולתחושות ירודות של רווחה אישית של האוכלוסייה העקורה . אנשי-המקצוע , מתחומי מדעי ההתנהגות , שליוו את המתנחלים שנעקרו מבתיהם – הגדירו את מצבם הפסיכולוגי-חברתי כטראומתי ומורכב במיוחד . הטראומה של העקורים , ובעיקר – בני-הנוער שביניהם – התעצמה נוכח היעדרה של העזרה המובטחת מצד המוסדות . הסיסמה , שפיזרו הרשויות הממלכתיות , וביניהן הצהרותיו של ראש-הממשלה , ערב הפינוי בדבר אחריותם ל " פתרון לכל מתיישב " – התגלו כעקרות . בקרב העקורים גאו תחושות הזעם והמרירות על ההשקעה המסיבית באמצעים ובמשאבים בגירוש המהיר , בניגוד לאטיות ולחוסר-ההשקעה בשיקומם . אמנם השיקום הת...  אל הספר