הבעיות המורכבות ביותר , שניצבו בפני מערכת-החינוך לאחר הפינוי – התמקדו בתלמידי החינוך העל-יסודי . בני-הנוער בשכבות הגיל התיכוניות , כיתות ט " -י ' ב , היו עסוקים , רובם ככולם , במשך השנה שקדמה לפינוי בפעילויות-מחאה . הם , פשוט , נעדרו מהלימודים . לפיכך , נוצרו שתי בעיות קשות , שהיו ידועות היטב לפיקוח של מחוז הדרום ובאמצעותו – להנהלתמשרד-החינוך : צבירת פערים לימודיים ותחזית , כמעט ודאית , לכישלון בבחינות-הבגרות ו / או פגיעה קשה באיכות התעודות . הכוונה לרמת-הישגים נמוכה ו / או היבחנות בהיקף יחידות-לימוד נמוך מהמתוכנן , עניין , שעלול לפגוע בסיכויים העתידיים של בני-הנוער להשתלב בפקולטות יוקרתיות באוניברסיטאות . השאלה , שהייתה מונחת לפתחה של מערכת-החינוך , הייתה כיצד יש להתארגן מראש ל " יום שאחרי " – על מנת לתת מענה לבעיות סבוכות אלו . אנו טוענים , שמשרד-החינוך לא רק שלא התארגן , מבעוד-מועד , לפתרון הבעיה , אלא אף הקשה ביישום פתרונות , שהיו זמינים לו , על-פי חוזרי-המנכ " ל של המשרד , ביחס לאוכלוסיית-התלמידים העקורים . איננו רוצים לטעון , שבהתנהלותו של משרד-החינוך הייתה כוונת-זדון , אלא הטיפו...
אל הספר