ההלכה הכוהנית מתאפיינת בכך שהיא מחפשת אחר השקפת העולם העומדת בבסיס החוק המקראי ויוצרת הלכה שתתאים להשקפת העולם הזאת . בשל כך היא גם מנסה לפשר ככל האפשר בין חוקים סותרים ואמירות סותרות שבמקרא . נביא כמה מקרים שידגימו מאמץ זה בהלכה הכוהנית ונשווה את דרכה להלכת חכמים . נפתח במחלוקת המפורסמת בין הפרושים לבייתוסים על מועד הנפת העומר וממילא גם על מועד חג הביכורים . על פי ההלכה שנהגה בימי הבית השני זמן הנפת העומר הוא ביום טז בניסן , למחרת יום טוב ראשון של חג המצות . הבייתוסים התנגדו להלכה זו וטענו שאין שהעומר נקצר במוצאי יום טוב ( משנה מנחות י , ג ; תוספתא מנחות י , כג . ( כתבי קומראן הוסיפו מידע על המחלוקת המתועדת בספרות התנאית . מהם למדנו שזמן הינף העומר הוא ביום ראשון שלאחר השבת שחלה לאחר חג המצות ( כלומר היום העשרים ושישה בחודש הראשון . ( 3 שם , עמ' . 105 4 על השאלות המתודולוגיות הרבות ראו באומגרטן , אלמנטים צדוקיים , 'עמ . 27–36 5 ראו להלן , פרק שמיני . מחלוקת הבייתוסים / קומראן והעם קשורה כנראה לציווי הכפול בתורה בדבר ספירת הימים שבין הנפת העומר ובין חג השבועות , הספירה המכונה ספירת העו...
אל הספר