"מה שחשוב זה להיות בן אדם": הצבת צורכי האחר לפני המימוש העצמי

דוגמה אישית ובהגשמת הערך תוך כדי עשייה . אולי יש לבחון את דבריה מזווית ראייה אחרת ? סופיה אינה מסוגלת להכיר בתחושת המסוגלות הנמוכה שלה בקידום הישגי התלמידים , ולכן היא תולה את האשם בגורם חיצוני . אביא כאן מדבריו של טולסטוי בספרו אנה קרנינה : ככל שחלפו השנים וככל שהעמיק להכיר את אחיו , כן חזרה וניעורה בסתר לבו המחשבה כי אותה יכולת לפעול לטובת הכלל , שהוא עצמו , לוין , היה חסר אותה לגמרי , אפשר שאינה יתרון כלל , אלא חיסרון דווקא , חסרונו של דבר כלשהו , לא חסרונם של רצונות ומאוויים יפים וטובים ונעלים , אלא של כוחות חיים , של מה שמתקרא לב , של אותה שאיפה הכופה על האדם לבחור לו דרך אחת מכל שלל דרכי החיים הפתוחות לפניו , ולרצות רק בה לבדה . ( טולסטוי , ( 311 : 1999 באופן עצמאי ואחראי בעולם . לפיכך נוצרה סתירה פנימית , סתירה שההורים והילדה לא היו מודעים לה , בין הערך המרכזי במשפחה לבין הגשמתו . סתירה אחרת התקיימה בין הערך הזה לבין דרישת ההורים מבתם להציב את צורכי הזולת לפני צרכיה שלה . גם כאן שידרו ההורים שדר סמוי שהם אינם מכבדים את הילדה , משום שהם ציפו כי תוותר על רצונותיה ועל מימושה העצמי ...  אל הספר
מכון מופ"ת