הפועל יכול בא במקרא בשני מבנים שונים . המבנה הרגיל הוא צש 1 יכול ל + מקור , ובו בא הפועל הזה כפועל עזר בצירוף נשואי המביע יכולת . המבנה השני הוא דו–מקומי , צש 1 יכול ל צש , 2 ומשמעו התגברות . רש"י מעיר פעם אחת על משמעות זו : . 93 ותוכל – להם . ] בראשית לב , כט [ ההערה הזאת איננה מפרשת את הפועל בעזרת מילה אחרת , אלא מוסיפה לו משלים מוצרך , ובכך משייכת אותו למבנה התחבירי השני , וממילא מציינת מה משמעותו . כך נהג רש"י גם בפסוק אחר שבו חשש מעירוב בין המשמעויות : . 94 לא נוכל – להשקות , לפי שהאבן גדולה . ] בראשית כט , ח [ בהקשרו של הפסוק שבדוגמה 94 אפשר היה לפרש את הפועל כמביע התגברות , וכנראה זו הסיבה שרש"י הוסיף משלים המשייך אותו למשמעות השכיחה , כפועל עזר בצירוף נשואי המביע יכולת . 79 שאלת היחס בין שתי המשמעויות איננה נידונה אצלו , והיא צריכה בירור בפני עצמה , ראה רובינשטיין , תחביר , עמ' , 21-22 וכן שם בחלק האנגלי עמ' . 28 * -14 * 80 סקירה על טיפוס זה של פעלים יש אצל רובינשטיין , הצירוף הפועלי , סעיף . 7 . 3 במקרא אפשר שיבוא אחרי פועל העזר פועל בזמן מפורש – שם , עמ' . 169
אל הספר