פרק שני חילון, צריכה ופיקוח קהילתי ב'משטר הישן'

כשם שהקהילה האוטונומית הייתה , לפי הדעה הרווחת , המעוז האחרון של המסורת היהודית , כך היה מאפיינה העיקרי של מסורת זו הוויסות הקפדני של החיים הציבוריים . כל קהילה קבעה לעצמה נורמות דתיות וחברתיות קבילות תוך מציאת איזון בין היחס למסורת התלמודית מזה לבין הפנייה לצורכי השעה של המדיניות הציבורית מזה . פרוטוקולים מנהליים נרשמו בפנקס הקהילה בבחינת 'תקנות הקהל , ' ובכך הגדירו את כללי ההתנהגות בקהילה . מטרת התקנות הייתה לשמור על יציבות חברתית וכלכלית , להמשיך ביחסים סבירים עם האוכלוסייה הלא יהודית הסובבת ולמנוע הידרדרות של ערכי המוסר והדת . את סמכותן המוסרית שאבו התקנות מן התלמוד ומן ההלכה הפסוקה , אולם צביונן הושפע ללא ספק על ידי התנאים החברתיים כלכליים והתרבותיים של החברה הסובבת . השפעות אלו ניכרות בתקנות העוסקות בזכות לתושבות קבע , בהליכי המינוי של מנהיגי הקהילה ובעלי התפקידים הציבוריים ובנושא המיסוי . מתוך כוונה להגדיר את הנורמות והמוסכמות של חיי הקהילה בהתאם לחזונה של הנהגתה , נוצרה מערכת אכיפה מסועפת של קנסות ועונשים שנועדו להגן על האיזון החברתי והדתי ' . אפיון זה של מטרות הקהילה מבליט את ...  אל הספר