ניצן ליבוביץ בשנה שנתיים האחרונות היינו עדים לריבוי מתמיה של סרטי רומא : המוכרים שבהם היו 'טיטוס אנדרוניקום' לפי המחזה של שייקםפיר ' ו , ( 1999 ) גלדיאטור ' של רידלי םקוט , ( 2000 ) שתי הפקות עתירות תקציב ( במקרה של 'גלדיאטור ' למעלה מ 100 מיליון דולר , ( שחקנים מפורסמים , צילומים מרהיבים ומסר חריף . גם סרטים שלא היו קשורים ישירות להיסטוריה הרומאית , כמו 'יום ראשון הגדול' של אוליבר םטון , על שחקני פוטבול , ו ' קליאופאטרה ' חזרו שוב ושוב לדימויים סטריאוטיפיים כמעט של רומא : ב ' טיטוס וקליאופאטרה ' השחיתות והפאר לצד הדיקטטורה החייתית והאכזרית של השליט ; ב ' יום ראשון הגדול' דימויי הגלדיאטור כאבי אבות הפוטבול . גם ב ' טיטוס ' וגם ב ' גלדיאטור ' חזרה טכניקה של שילוב דימויים - בשני הסרטים נערכו אל תוך העלילה דימויים שאמורים להבהיר את הרלוונטיות של העלילה למשטרים הפאשיסטיים . כשניסיתי לחשוב על האפקטיביות של 'גלדיאטור , ' חזרתי שוב ושוב לשני דימויים מתוכו : הראשון , רידלי סקוט הודה בראיונות , שהוא ערך לתוך 'גלדיאטור ' קטע ארוך מתוך , hTriump des Willens 'נצחרן הרצון ' של לני ריפנשטאל , סרט ת...
אל הספר