כו. עולם הפנים ועולם החוץ

שני כוחות מנוגדים פועלים לכאורה בשירי הספר . הכוח האחד מושך פנימה , לבית , ואילו משנהו מושך החוצה , אל עולם הטבע . הכוח המושך פנימה רואה בבית , בחדר האינטימי , את המקום היאה לאהבה : " הביאני המלך חדריו" ( א , ד . ( כשם שהדוד מביא פנימה את הרעיה , כך היא אותו : " עד שהביאתיו אל בית אמי" ( ג , ד (; "אנהגך אביאך אל בית אמי" ( ח , ב , ( והדוד אכן מבקש להיכנס לבית אהובתו בלילה ( ה , ב ה . ( גם כשהאהובה מדומה לגן הריהי "גן נעול" ( ד , יב ) אליו יוזמן הדוד להיכנס "יבא דודי לגנו" ( ד , טז ) וייענה להזמנה "באתי לגני אחתי כלה" ( ה , א . ( כך גם תאמר הרעיה לבנות ירושלים בסוף שיר החלום : "דודי ירד לגנו" ( ו , ב . ( בגן זה אין מקום לאחרים . עם זאת , ניתן להשיג אינטימיות גם בחוץ . גם שם אפשר ליצור אשליה של פנים : " אף ערשנו רעננה , קרות בתינו ארזים רהיטנו ברותים" ( א , טז יז . ( גם עץ עשוי לתת תחושה כזו , עץ התפוח אליו מדמה הרעיה את אהובה : "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי" ( ב , ג , ( וראה עוד : "תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך" ( ח , ה . ( תפיסה הרואה בחוץ את המקום היאות לאהבה נמצ...  אל הספר
האוניברסיטה העברית בירושלים

עם עובד

י"ל מאגנס