פרק חמישי גרשם שלום: בין היסטוריה להיסטוריוסופיה

המחקרית , ולהסיק מכך , "על דרך החיוב ועל דרך השלילה , " מה היה יחסו של שלום לתחומים השונים שביצירה הדתית היהודית . אף אם אין שביד סבור שהתכנית הייתה מעוצבת לפני שלום בראשית דרכו , כסטודנט יהודי בן משפחה מתבוללת בברלין שלאחר מלחמת העולם הראשונה , הרי מסתבר מדיונו שהוא סבור כך לפחות בדיעבד : מפעלו של שלום כפי שהוא מצוי בידינו כיום מבטא באמצעות הפרופורציות שבו , באמצעות תהליך הבחירה והדחייה של נושאי הדיון וההרגשות , את תפיסת עולמו של שלום במהותה של דת ישראל ודרכי יצירתה והתחדשותה . אני מבקש לדחות גישה זו מכול וכול , ולראות בה את מוקד המחלוקת ביני לבין שביד . אני מבקש לראות בשלום בראש ובראשונה היסטוריון , היסטוריון של חיי הדת ותולדות הרעיונות . שביד רואה בשלום , ככל הנראה , בראש ובראשונה היםטוריוסוף , שעבודתו המחקרית נועדה לבסס את תפיסת עולמו העיונית בתחום ההיסטורי . אינני בטוח שטרמינולוגיה זו , של הבחנה בין היסטוריון להיםטוריוםוף , היא הקולעת ביותר , אך דומה שמה שאיננו ברור מתוך המושגים עצמם יתבהר בהמשך הדיון . נקודת המוקד הראשונה שבה נחלקות הגישות על פי הבחנה זו היא ביכולת לשפוט מתוך ההי...  אל הספר