בספרה על השיגעון בימי הביניים הקדישה ג'ודית' נימן פרק למצבם החברתי של המשוגעים בימי הביניים . נימן קובעת כי עדויות ישירות ליחסה של החברה למי שהוגדרו משוגעים הן מועטות , מאוחרות ובעיתיות . מקורות בעלי אופי תאורטי , כגון רשימות רפואיות פילוסופיות , אינם נוטים לספק עדויות על אודות ההתיחםות החברתית למשוגעים . גם מקורות תיאוריים יותר באופיים , כגון רשימות וכרוניקות עירוניות , רשימות של מוסדות צדקה ובתי חולים הן מקוטעות לא אחת ; וגם כאשר הן מתארות מקרים מסוימים , לא תמיד הן ממקמות אותם בהקשר כולל . כן קיימת במקורות אלה נטייה לפסוח על מידע שלהערכת הכותבים לא היה רלוונטי למי שבעבורו נכתבו הרשימות . נימן מוסיפה ומדגישה כי איננו מודעים תמיד לאינטרסים של הכותבים שונים . אם לא די בכך הרי שגם דברים המשקפים , לכאורה , יחם חברתי למשוגעים נכתבו לא אחת בכתיבה בעלת אופי תבניתי העוקבת אחרי נוסחאות ספרותיות או ניסוחים קודמים , ועל כן אינם משקפים "מציאות" היסטורית . גם אם נכיר בכך שדבריה של נימן נכתבו לפני למעלה משלושה עשורים , ונסכים לטיעון שלחלק מן הדברים שהיא מכנה "תבניות ספרותיות" יש ערך בחושפם מערך מנ...
אל הספר