שמירה על רכוש ועל שלמות הגוף היא עיקרון יסוד בהתנהגות חברתית . לעומתה ההשחתה והחבלה בגוף או ברכוש , ללא סיבה נראית לעין , נתפסו כביטוי לשיגעון , בבטאן חוסר התחשבות בערכם הממוני או הרגשי של חפצים והתעלמות מכאב פיזי או נפשי הכרוך בהשחתה . כמובן שהחבלה וההשחתה שמדובר בהן הן אלה הנעשות ב '' כוונה" ולא באקראי , ואלה המיוחסות למצבם הנפשי המעורער של המחבלים והמשחיתים . עם זאת , שאלת אחריותם של המשחיתים אינה ברורה תמיד כל צורכה . כך , למשל , בפירושו של רש " י ליחזקאל ( כא : 0 ל , "אנשים בוערים - מנהיגין עצמן בשיגעון לחבל ולהשחית . " דבריו של רש " י מותירים את שאלת האחריות פתוחה , לא ברור אם אנשים אלה הביאו עצמם למצב שבו אין להם שליטה בעצמם בשל כעס , או שהם במצב שאין להם שליטה בו ולפיכך הם מחבלים ומשחיתים . אי הוודאות בסוגיית האחריות משקפת גם את מבוכת המתבונן בהתנהגות שכזו . מקורות אירופיים מימי הביניים מציגים בהקשר זה תמונה דומה . כך למשל , מתוארים במקור אנגלי מן המאה הט"ו מעשיה של אגנם אליין , ( gnesA ynAl ) נערה שדעתה נשתבשה עליה ובחצות הלילה קמה והחלה לצרוח , לפצוע את ידיה ורגליה בציפורניה ...
אל הספר