יש סיכוי רב שהמטען שצברו יעשיר את החברה לפחות בדרך עקיפה , מעצם השותפות החברתית . לעומת זאת אצל אנשי הרנסנס הרוחני מורגשת לא פעם התנשאות כלפי החברה הסובבת ורצון מפורש להתבדל ממנה , לעתים — כפי שיורחב בהמשך — עד כדי סכנה פונדמנטליסטית של ממש . זאת ועוד : היצר המניע את הרנסנס התרבותי — הרצון להעשיר את התרבות הישראלית — נוגע במהותו לחברה כולה ולכן יוצר לפחות פוטנציאל של השפעה רחבה ; לעומתו , היצר המניע את הרנסנס הרוחני — הרצון בקרבת האלוהים — הוא במהותו יצר אישי שאין בו אפילו פוטנציאל של השפעה חברתית רחבה . ואכן רבים מה"מתחזקים" מתבדלים בקבוצות משל עצמם , אלא אם כן בוער בהם היצר המיסיונרי לזכות אחרים בהארה שזכו בה , ואפילו אז הם מתמקדים אך ורק בפן הרוחני ומתעלמים לחלוטין , בניגוד לדרכן של דתות ממוסדות , ממצוקות כלכליות , חברתיות ואחרות . אפשר אפילו לומר שבאותה מידה שהרנסנס הרוחני נובע מביקורת על דמותה החילונית–הייטקית–מנוכרת של החברה המערבית בת זמננו , יש לו גם מכנה משותף אתה : ההתמקדות ביחיד , בפרט ובגאולתו . איש הניו אייג' — שזהותו הרוחנית יונקת מדתות המזרח , מהיהדות או ממגוון שיטות של ...
אל הספר