מחקר מדיניות זה בוחן את שאלת מעמדם של לא יהודים במדינת ישראל מנקודת מבט הלכתית , על פי העמדות המשתקפות במקורות ההלכה לדורותיהם . התודעה הדתית נגזרת במידה רבה מעמדות הלכתיות , ולכן הסוגיה הנידונה כאן בעניין מעמדם של ערביי ישראל ומיעוטים אחרים במדינה היהודית הדמוקרטית משפיעה הלכה למעשה על עמדות הציבור הדתי ואף המסורתי . בשיח הדתי נשמעות לעתים אמירות גורפות בדבר עמדה הלכתית שלפיה האזרחים הערבים הם אזרחים פחותים בערכם . מחקר מדיניות זה העלה כי אף על פי שיש בהלכה עמדות חריגות ברוח זו , רוב בעלי ההלכה בדורנו הציעו לראות בערביי ישראל ובמיעוטים אחרים אזרחים שווי זכויות . מן המקורות היהודיים הקלסיים אפשר לחלץ שתי גישות בעניין מעמד הנכרי הגר בקרב עם ישראל . כיניתי גישות אלו בשם " הגישה הלאומית" ו"הגישה האוניברסלית . " שתי הגישות מאופיינות במידה מסוימת של סובלנות , והן מאפשרות לנכרים בעלי זהות לאומית ותרבותית שונה לגור בקרב ישראל כ"גרים תושבים" אם יקבלו על עצמם לקיים רובד בסיסי של חובות המוגדרות " שבע מצוות בני נח . " דרישה זו יוצרת מכנה משותף השווה לכל יושבי הארץ שרק על גביו ניתנה לנכרים הגרים ב...
אל הספר