תמונה דומה מתקבלת בנוגע לרמת ההכנסה — בעלי ההכנסות כמו הממוצע ומעליו נותנים פחות אמון בבנקים ממי שהכנסתם נמוכה מן הממוצע . לנוכח אי שביעות הרצון והביקורת הכלכלית חברתית שאיתרנו לעיל , ניסינו לבדוק מי נתפס כ"אשם" בעיני הציבור במצב הכלכלי חברתי שנוצר . " המועמדת הטבעית" לעמוד במוקד ההאשמה היא כמובן הממשלה . הצבנו אפוא לפני המרואיינים שני היגדים ושאלנו אותם עם איזה מהשניים הם מסכימים יותר : " הממשלה היא זו שצריכה לקחת אחריות לכך שלכל האזרחים תהיה רמת חיים טובה" או : " האזרחים צריכים לדאוג בעצמם לרמת החיים שלהם . " בקרב המשיבים היהודים שיעור גבוה בהרבה ( 50 % ) הטילו את האחריות לרמת החיים של האזרחים על הממשלה . רק מיעוט ( 20 . 1 % ) סברו שהאחריות מוטלת על האזרחים , ומיעוט נוסף טענו כי האחריות צריכה להתחלק בין הממשלה לאזרחים . אצל המרואיינים הערבים , לעומת זאת , שיעור המצפים כי הממשלה תקבל אחריות על רווחת האזרחים היה נמוך במידה ניכרת , ( 39 . 7 % ) ושיעור גבוה בהרבה מהשיעור בקרב היהודים סברו כי על האזרחים לדאוג לעצמם . ( 32 . 9 % ) התפלגות זו היא מן הסתם תוצאה של ניסיונם הלא מוצלח של הערבים...
אל הספר