המחתרת בגטו וילנה זכתה להתייחסות רבה בהיסטוריוגרפיה של ההתנגדות היהודית לנאצים באופן כללי ושל פעולות המחתרות בגטאות באופן מיוחד . הפוטנציאל הגלום בה – הארגון , האידיאולוגיה המגובשת והחברים הנלהבים והמסורים שהיו מוכנים להקריב את נפשם במאבק נגד הנוגש – לא בא לידי ביטוי מעשי בגטו וילנה ; לא פרץ מרד וכמעט לא הייתה לחימה נגד הגרמנים ועוזריהם . דבר קיומה של המחתרת הגיע לתודעת הציבור הרחב בגטו רק חודשיים- שלושה לפני חיסולו , בעיקר בעקבות "פרשת ויטנברג . " הציבור גם לא ידע על העימות המתמשך בין גנס , והאידיאולוגיה שלו לגבי הישרדות הגטו , ובין המחתרת והאידיאולוגיה שלה – להתכונן ללחימה בגרמנים ובבוא העת להיאבק בהם , להסב להם אבדות ולמות מות גיבורים . "עמך" גם לא ידע שבגטו פועלות מספר תנועות מחתרת ושהן היו חלוקות באשר לדרך המאבק , גיוס חברים וכיו"ב . שלא כמו בגטו קובנה , שם היה קיים שיתוף פעולה בין ראש היודנראט אלחנן אלקס ובין המחתרת ; ושלא כמו בגטו ורשה , לאחר הגירוש הגדול , שם תמך הציבור הרחב במחתרת באופן מוחלט , יצא בנחרצות נגד היודנראט והמשטרה השנואים ולקח חלק פעיל במרד , בגטו וילנה ההתפתחות ה...
אל הספר