ב-6 באוגוסט 1943 נחתה על הגטו המכה הראשונה של הגירושים לאסטוניה ובעקבותיה התקיימו עוד כמה אקציות שהובילו בסופו של דבר לחיסול הגטו . המכה הייתה קשה וטראומטית ובבת אחת סיימה את התקופה של "הרוגע היחסי . " כאמור , השקט היה יחסי כי גם בתקופה שבין האקציות הרצופות , ב-1941 ובין תחילת הגירושים ב-1943 התקיימו מדי פעם אקציות והוצאות להורג שבכל פעם מחדש היו תזכורת כואבת לאנשי הגטו . אחת מהן הייתה " האקציה של הזקנים , " שהחלה ב-17 ביולי . 1942 את ההוראה נתן הממשל הגרמני , אך בפועל ביצעה אותה , ובמפתיע , המשטרה היהודית . במשך הלילה נאספו כשמונים זקנים , נכים וחולים קשים מהבתים ומבית הזקנים . הם רוכזו בבתי הסוהר של הגטו , ובתוך זמן קצר הועברו למחנה בפוספיישקי ( רובע קיט מצפון לעיר ) ששימש בעבר קייטנה לילדים מטעם "טוז" – T . O . Z – ז . א . ט ) בפולנית : האגודה להגנת הבריאות ) ונאמר להם שזה למען בריאותם . כעבור ימים ספורים צורפו אליהם עוד שבעה . הטיפול באוכלוסיית "בית ההבראה" היה נתון כולו בידי שוטרי הגטו , ללא התערבות גרמנית-ליטאית . המעשה עורר תמיהה רבה בקרב אנשי הגטו – איך זה שדווקא אלה שתמיד ראשו...
אל הספר