לא בכדי כונתה וילנה "ירושלים דליטא" – המורשת התרבותיתלמדנית של וילנה העניקה לעיר שם של כבוד בעולם היהודי . עד הכיבוש הגרמני פעלו בה בתי הוצאה לאור ובתי דפוס , מכוני מחקר , עיתונות ענפה , סופרים ידועי שם , תיאטרון , תזמורת , מקהלה , להקות וכיו"ב . העיר הייתה מרכז תורני , בעיקר של "מתנגדים , " ממשיכי דרכו של "הגאון מווילנה" ( הגר"א , הגאון רבי אליהו מווילנה ( 1720–1779 וגם שימשה זירה למאבק בין השקפות וזרמים שונים , לעימותים בין ה"בונד , " קומוניסטים וציונים , ולמלחמת שפות בין יידיש לעברית . בעיר פעלו : "המכון היהודי המדעי" – ייוו ) "א יידישער וויסנשאפטלעכער אינסטיטוט , ( מוסד-על לחקר שפת היידיש ותרבותה ; חוג של סופרים צעירים ביידיש "וילנה הצעירה" ( יונג ווילנע (; ומוזיאון ואר- כיון מטעם אגודת המחקר ע"ש אנ-סקי . כן פעלו בה הספרייה הגדולה והידועה על-שם סטראשון וספריית "מפיצי השכלה" העברית . בתי ספר תיכוניים בעברית ( כגון "תרבות ( " וביידיש ( כגון "רעאל גימנאזיע ( " היו אבן שואבת לשוחרי השכלה בליטא ובפולין , וכך גם "הסמינרים" ( בתי מדרש ) שנועדו לנוער דתי . בתחום החינוך הטכנולוגי-הנדסי פעל ...
אל הספר