בפרק טו של חומש במדבר , בחמישה פסוקים בלבד ( לב-לו , ( מצוי הסיפור הקצר על מקושש העצים בשבת , כשהוא תחוב בין דיני קרבנות המובאים על שגגת ציבור או על שגגת יחיד לבין מצוות ציצית . לסיפור זה מבנה ברור בן ארבעה שלבים : [ א ] תיאור המעשה : " ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים אל משה ואל אהרן ואל כל העדה ; " [ ב ] הכנסת המקושש למשמר עד שיוכרע גורלו מפי עליון : " ויניחו אותו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו ; " [ ג ] גזר הדין : " ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש רגום אותו באבנים כל העדה מחוץ למחנה ; " [ ד ] ביצוע גזר הדין : "ויוציאו אותו כל העדה אל מחוץ למחנה וירגמו אותו באבנים וימת כאשר ציוה ה' את משה . " * מאמר זה ראה בשעתו אור לזכרו הברוך של מורי , פרופ' אהרן מירסקי ז"ל . בשעת כתיבתו נעזרתי בתלמידתי איילת לזרובסקי וכן בידידיי , פרופ' מיכאל צבי נהוראי וד"ר יוחנן כהן ישר , ותודתי נתונה להם בזה . 1 לכאורה נראה שלא היה ספק כי המעשה שעשה המקושש אסור היה , אך לא ידעו מה עונשו . מתברר שלא כל המקורות מסכימים לכך , וראו ספרי זוטא טו , לד ( מהדורת הור...
אל הספר