ערבית : ; יידיש : זאנענבלומן , נאפראפארגוי ; רוסית : פאדסאלנעציק ; כינויים : עין השמש , גרעינים שחורים מוצרים : שמן חמניות , גרעינים לפיצוח מקורה של החמנית בעולם החדש , והיא הובאה לאירופה במאה ה 16 על ידי הכובשים הספרדים . ראשית גידול החמנית בארץ כצמח נוי בגנים ובגבולות השדות . לפי מ"י פינטהוס , החמנית הובאה ארצה מרוסיה על ידי מתיישביה של המושבה באר טוביה בזמן העלייה הראשונה . החמנית נזכרה בספרות ההלכה בשמות שונים הקושרים אותה לשמש . רבי עמרם בלום ( הונגריה , המאה ה , ( 19 הדן בשאלת היתר השימוש בשמן חמניות לפסח ( מצד גזרת קטניות , ( מכנה אותה ' נאפראפארגוי' ו'זאנענבלומען' ( בגרמנית : ' פרח השמש' , ( Sonnenblume והוא מציין שהפיקו מזרעוניה כמויות גדולות של שמן . הרב חנוך הניך אייגש , ( 1941-1863 ) רב ודיין בווילנה , מתאר את החמנית כ'ראזן' ( ורד ) שצורתו עגולה כשמש , ושמה ביידיש ' זאנענבלומה' וברוסית ' פאדסאלנעציק . ' הוא שולל את זיהוי החמנית עם השומשומין שבמשנה , ולדעתו היא ' שושנת המלך , ' שנזכרה במשנה בכלאים פ"ה , מ"ח . ברור שזהו זיהוי שגוי שכן החמנית הגיעה לעולם הישן רק לאחר גילוי א...
אל הספר