הלכה אתיופית עולמה האמוני של הקהילה האתיופית ויחסה לאל מושתתים על רעיון שכר ועונש . תעשה טוב תקבל שכר , תעשה רע תקבל עונש חמור . היחסים שבין האדם לחברו מושתתים על הכבוד . הכבוד הוא ערך אבסולוטי ; כשם שהמאמין נדרש להפגין הכנעה אבסולוטית כלפי שמים כך על האדם לכבד את חברו ללא כחל וסרק . המאמין שואל שאלות , בוכה על מר גורלו , אך תמיד ימצא הסבר אפולוגטי אשר ישקיט את תסכולו , וייתן מרגוע לנפש נסערת ומתייסרת . גם ביחס לזולת צריך האדם להעניק כבוד למרות הקשיים והכעסים . הקייסים הדריכו את האנשים לנהוג בכבוד , ובכוח סמכותם עיצבו תרבות מופנמת , לא צעקנית , לא דורשת . אין אומרים " לא " ולא מסרבים לסמכות , אין קוראים בשמו הפרטי של אדם גדול , כשמדברים עם אדם גדול אין מביטים בפניו , ואם אדם זקן הוא מנשקים את ברכיו ואז מדברים עמו . על זה נאמר שישראל ניחנים בשלוש תכונות : ביישנים , רחמנים וגומלי חסדים . יהודי אתיופיה , כדרכם של ישראל , גומלי חסדים , הרבו לעזור לחלשים , לגרים ולחולים . צורת החיים באתיופיה אפשרה תמיכה משמעותית בכל אדם . המגורים בצוותא כחמולה מבוססים על עזרה הדדית , עזור לי ואעזור לך , תן ...
אל הספר