א . הציבור הוא אוסף של אנשים הפועלים מתוך מניעים פרטיים ולא מתוך האינטרס הכללי , וזאת גם במחיר השלמה עם שחיתות שלטונית ; כך שהאדישות הציבורית בסוגיה זו היא נחלת הכלל . ב . חלקים בציבור אינם רואים בשחיתות השלטונית רעה שאין להשלים עמה , ולהפך : יש הרואים בשחיתות השלטונית דבר אשר פתח בפניהם הזדמנות שהם לא היו זוכים לה קודם לכן ; ראו ערך מינויים וערך מכרזים . הקידום האישי , הכלכלי והמעמדי מחזק בקרב אלה את הנכונות להשלים עם השיטה הקלוקלת . ג . חלקים בציבור אינם מרגישים נוח לעסוק בשחיתות השלטונית , שכן כל אדם בוחן פנימה את דרכו בחיים ושואל את עצמו שאלות כמו , האם לא העלים מס , האם לא דיווח ביושר , האם השיג קצבה במרמה , האם לא השתכר בעבודה שחורה , האם לא שיחד או שוחד על ידי אחר , האם לא קיבל טובות הנאה ? וכן הלאה . אם כל אחד עושה קצת לביתו בדרך שאינה ישרה , מדוע למחות כנגד נבחרי ציבור מושחתים ? מה גם ששחיתות בקרב נבחרי ציבור מעניקה הצדקה לנורמות הפסולות של הציבור עצמו . ד . השיפוט הציבורי כלפי נבחרי ציבור משוקלל בתודעה : הישגים מול כישלונות , תרומה לחברה מול שחיתות אישית . סיכומו של דבר שהציב...
אל הספר