א . חמלה רבה מצד שופטים בקביעת גזר דינם של נבחרי ציבור . ב . הקלה בחומרת הדין ביחס לנבחרי ציבור , עקב התחשבות במעמדם ותחושה כי יש צורך לאזן את הטיעונים לעונש אל מול פועלם ותרומתם של אלה למדינה לאורך שנים . ג . עמדה בלתי מתפשרת להוכחת הראיה המרשיעה מצד התביעה מובילה בדרך כלל לזיכוי נבחרי ציבור מפאת הספק בלבד . ד . היעדר מתן פסק דין בזמן סביר פוגע ביכולת להשיג הרשעה בסוף התהליך , וזאת מתוך התחשבות בעינוי הדין הממושך לנבחר הציבור הנגזר מדיונים שהתמשכו על פני תקופה ארוכה . ה . לא אחת , מעמדם הציבורי והמשפטי הבכיר של עורכי הדין המייצגים את הנאשמים משפיע על פסק הדין של השופטים , לאמור : מלאכת ההגנה המסורה למעולים שבעורכי הדין מתבררת כמשתלמת . ו . חוסר יכולת למצוא בחקיקה הקיימת דרכים להרשיע נבחר ציבור בגין עבירות ציבוריות ופעילות בהתאם לנורמות פסולות . ז . מאבקי כוחות בין הרשות השופטת - וסמלה בית המשפט העליון בשבתו כבג - צ" לבין הרשות המחוקקת-הכנסת , כובלים במידה רבה את שופטי בית המשפט העליון להרחיב את חזית המאבק בשחיתות השלטונית . עקב כך ההתמודדות המסתמנת היא במסגרת העתירות לבג"צ גרידא . תפק...
אל הספר